גלעד: שלום לכולם וברוכים הבאים לפרק חדש של הפודקאסט של ואליו פמילי אופיס. היום אנחנו מדברים על נושא שכולם מגיעים אליו במוקדם או במאוחר — איך בעצם מתכננים את שלב המשיכה מהחיסכון אחרי הפרישה. האורחת שלי היום היא ד”ר מיכל אבני, שעוסקת שנים רבות בתחום התכנון הפיננסי לגיל הפרישה. מיכל, תודה שהצטרפת.
מיכל: תודה שהזמנת אותי, גלעד. זה נושא שבאמת לא מקבל מספיק תשומת לב, בהשוואה לכל מה שנכתב על חיסכון וצבירה.
גלעד: בואי נתחיל מהבסיס. מה השינוי המרכזי שקורה ברגע שאדם עובר משלב הצבירה לשלב המשיכה?
מיכל: השינוי הכי משמעותי הוא בתפיסה. במשך כל שנות העבודה, האדם רגיל לחשוב במונחים של כמה הוא חוסך החודש. ברגע הפרישה, השאלה הופכת לכמה אפשר למשוך החודש בלי לסכן את שאר החיים הפיננסיים. זה היפוך תפיסתי לא פשוט, ואנשים רבים לא מוכנים לו נפשית, גם אם הם מוכנים לו כלכלית.
גלעד: ואיך בפועל בונים תוכנית משיכה כזו?
מיכל: קודם כל, חשוב למפות את כל אפיקי החיסכון — קרן פנסיה, קופת גמל, קרן השתלמות, ולפעמים גם תיק השקעות פרטי. לכל אפיק יש כללי מיסוי ונזילות שונים, ולכן סדר המשיכה ביניהם משפיע מאוד על התוצאה הסופית. אחר כך צריך לחשוב על תזרים — כמה כסף נדרש כל חודש להוצאות השוטפות, וכמה מזה מכוסה כבר בקצבה קבועה.
גלעד: יש נושא שאני שומע עליו הרבה בשיחות עם לקוחות — סיכון אריכות חיים. את יכולה להסביר את זה קצת?
מיכל: בטח. סיכון אריכות חיים הוא בעצם הסיכון לחיות יותר זמן מהתקופה שעבורה תכננו את החיסכון. זה נשמע כמו בעיה טובה להיות בה, אבל מבחינה פיננסית זה אתגר אמיתי — אם מושכים מהר מדי בהתחלה, יכול להיות שהכסף ייגמר לפני הזמן.
גלעד: ואיך מתמודדים עם זה בפועל?
מיכל: בעיקר על ידי זהירות בשנים הראשונות לפרישה. ירידה בשוק ההון בשנה הראשונה או השנייה פוגעת הרבה יותר בסיכויי ההישרדות של התיק, מאשר ירידה דומה בשנה העשירית. לכן קצב המשיכה בהתחלה צריך להיות שמרני יחסית, גם אם זה אומר להסתפק בפחות בהתחלה.
גלעד: יש הבדל בגישה בין מי שיש לו תיק השקעות גדול לבין מי שהחיסכון שלו מרוכז בעיקר בקרן פנסיה?
מיכל: כן, משמעותי. מי שיש לו קצבה קבועה מקרן פנסיה כבר מכוסה בחלק גדול מההוצאות הבסיסיות. מי שהחיסכון שלו יותר הוני, בתיק השקעות פרטי, צריך לבנות בעצמו מנגנון שממיר את הצבירה לתזרים יציב, וזה דורש הרבה יותר תכנון אקטיבי.
גלעד: נושא שלא דיברנו עליו — זוגות שמגיעים לפרישה וכל אחד מבני הזוג מחזיק אפיקי חיסכון שונים. איך זה משפיע על התכנון?
מיכל: זה שיקול חשוב מאוד שהרבה משפחות מפספסות. כשמתכננים משיכות של שני בני הזוג יחד, אפשר לפעמים לייעל את סדר המשיכה כך שהעומס המיסויי הכולל של המשפחה יהיה נמוך יותר, בהשוואה לתכנון נפרד של כל אחד בנפרד. זה דורש הסתכלות על התמונה המלאה של שני התיקים ביחד, לא רק על כל תיק בנפרד.
גלעד: וזה משהו שכדאי לעשות עם ליווי מקצועי?
מיכל: אני חושבת שכן, במיוחד כשיש כמה אפיקי חיסכון וכמה מקורות הכנסה. זה לא תמיד אינטואיטיבי איך הדברים משתלבים אחד עם השני, ולפעמים החלטה שנראית הגיונית באפיק אחד יוצרת עומס מס לא צפוי במקום אחר.
גלעד: בואי נדבר גם על החלוקה בין קצבה קבועה לבין תיק השקעות. יש כלל אצבע לגבי כמה כדאי לשים בכל אפיק?
מיכל: אין כלל אצבע אחיד, אבל הרעיון המרכזי הוא לכסות את ההוצאות הבסיסיות ביותר — דיור, מזון, בריאות — ממקור קבוע וודאי, ולהשאיר את התיק ההוני לצרכים גמישים יותר, כמו טיולים או הוצאות בלתי צפויות. חלוקה כזו נותנת שקט נפשי, כי גם אם השוק יורד, ההוצאות הקריטיות ביותר עדיין מכוסות.
גלעד: ומה עם אינפלציה? זה שיקול שצריך להביא בחשבון בתכנון לטווח כל כך ארוך?
מיכל: בהחלט, וזה שיקול שקל לשכוח אותו כשמתכננים. תזרים שמכסה את ההוצאות היום לא בהכרח יספיק בעוד עשר או עשרים שנה, אם לא מביאים בחשבון עליית מחירים לאורך זמן. חלק מהתוכנית הטובה כולל התייחסות מפורשת לשאלה איך התזרים יתעדכן עם השנים, ולא רק מה הוא ביום הראשון של הפרישה.
גלעד: מה הטעות הכי נפוצה שאת רואה אצל אנשים שמתקרבים לפרישה?
מיכל: חוסר תכנון מראש. אנשים רבים מגיעים לרגע הפרישה בלי תוכנית משיכה סדורה, ומקבלים החלטות אד-הוק לפי הצורך המיידי. זה מגדיל את הסיכון שהכסף ייגמר מוקדם, או לחלופין שהם יחיו בצנע מיותר מתוך פחד להוציא.
גלעד: ואם כבר אנחנו בטעויות — יש משהו שאנשים עושים בכוונה טובה, אבל זה דווקא מזיק להם?
מיכל: כן, יש כאלה שמנסים “לתזמן” את השוק סביב מועד הפרישה עצמו — למשל למכור הכול לפני הפרישה מתוך פחד מירידה, ואז לקנות בחזרה כשהם “מרגישים” שהשוק בטוח יותר. זה כמעט תמיד עובד פחות טוב מתוכנית מסודרת שלא מנסה לנחש את תזמון השוק, אלא בונה מבנה שמחזיק מעמד בכל תרחיש סביר.
גלעד: עצה אחת אחרונה למי שנמצא כמה שנים לפני הפרישה?
מיכל: להתחיל לתכנן מוקדם. תוכנית משיכה טובה לא נבנית ביום אחד, וכדאי להתחיל למפות את האפיקים ואת התזרים הצפוי כמה שנים לפני מועד הפרישה עצמו, לא ברגע האחרון.
גלעד: ולסיום, יש הבדל בגישה בין מי שמתכנן לבד לבין מי שנעזר בליווי מקצועי לאורך התהליך?
מיכל: יש הבדל, בעיקר בעקביות. הרבה אנשים יודעים באופן עקרוני מה נכון לעשות, אבל קשה להם להישאר צמודים לתוכנית כשהשוק תנודתי או כשמתעורר צורך פתאומי. ליווי מקצועי לאורך זמן, ולא רק בפגישה חד-פעמית, עוזר לשמור על המסגרת גם ברגעים שבהם קשה יותר להישאר ממושמעים.
גלעד: מיכל, תודה רבה על השיחה המרתקת.
מיכל: תודה לך, גלעד.